בסופו של יום  חופש שלנו, אני על המיטה כותבת ואורי מתקלח. שנינו שרופים, חבולים ועקוצים אך מרוצים.

אבל כשכותבים צריך להתחיל מההתחלה: (ואני לא אוהבת את זה, אבל מבינה)

כבר סיפרתי על הנסיונות שלנו לברוח מחוות הסוסים, ואיזה יופי לנו- הצלחנו.

כתבנו לחווה הבאה שנשמח להקדים, הם רצו כמה ימים לחשוב על זה, אנחנו המשכנו להרוג זבובים ובסוף הם נתנו תשובה חיובית- אתם יכולים להגיע בשישי.

אזרנו אומץ ונגשנו לאיטלקי הקשוח שלנו וניסינו להסביר לו שאנחנו עוזבים.

כדי לרכך את המכה אמרנו שכתבו לנו מהחווה הבאה ושהם צריכים עזרה כי יש המון עבודה והבריזו להם...

התשובה שלו הייתה- אני גם צריך פה עובדים.

מבחינתנו חשבנו שאמרנו לו ושהוא מבין, אבל מסתבר שמבחינתו אנחנו ויתרנו על הרעיון..

בשישי בבוקר, היינו ארוזים ומוכנים לבריחה כבר בשבע בבוקר וירדנו למטה להכין שלטים לטרמפים, כמעט אף אחד לא היה בחווה, מסתבר שנביו בדיוק נסע לעיר שאליה אנחנו היינו צריכים טרמפ כדי להתחיל במסע של 350 קילומטרים.

התיקים שלנו חיכו על הספסל מחוץ למסעדה, אנחנו התגנבנו למטבח והכנו לנו סנדוויצים עם שוקולד ואורי בדיוק כתב את אחד השלטים, פתאום שמענו את המכונית של האדון מגיעה וממש נכנסו ללחץ והיינו ממש מטומטמים.. לאורי נפל סנדוויץ שוקולד על הרצפה ואני התחבאתי בלי סיבה בחדר השני עם השלטים מאחורי הגב... ואז התעשתי- מה זה בכלל משנה? אנחנו עוזבים!

בסופו של דבר קיבלנו ממנו צ'או קר ולחיצת יד, הוא לא טרח להוריד אותנו מהגבעה שעליה החווה ממוקמת..

כשכבר היינו חצי דרך למטה, ראינו אותו מתקרב עם הטרקטור וקצת חששנו שהוא עומד 

לדרוס אותנו בהילוך איטי

אריוודרצ'י.

כשהייתי ממש רעבה אצל נביו

הטרמפים הלכו מעולה, הפעם ניסינו והצלחנו 

להשאר על הכביש המהיר ותוך כדי להחליף 6 נהגים, לדעתי הצלחנו קצת יותר מדי- כי אם הייתה לנו אפילו עצירה אחת בתוך עיר או אפילו בתחנת דלק הייתי אוכלת משהו...

אז ככה עייפים ומורעבים הגענו לחווה השלישית- וילה סמפגיטה.

החווה שייכת לטים ורינה, טים הוא  קשיש אנגלי, קצת מצחיק, קצת מעיק, קשקשן וסנילי, יודע המון, בעיקר על עצים והוא מאוד צריך יחס.

רינה היא אישה מעניינת ובעיניי מסתורית. היא מהפיליפינים, היא מבשלת טעים טעים, והיא מרימה את הרגליים שלה כשהיא הולכת.

הבן שלה- ג'ראלד, עושה בדיוק אותו דבר עם הרגליים (כנראה קטע של פיליפינים) גרה איתו כאן אשתו ושתי הבנות שלהן (מקסימות מקסימות)

כל מה שמיוצר בחווה הוא לשימוש המשפחה בלבד.

יש כאן כרם, גינת ירקות מרשימה, קצת חיות, ויער חדש שנשתל

כשטים הראה לנו את היער ששתל לא מזמן (זה נראה כרגע כמו עשביה ולא כמו יער, כן?)

אורי שאל אותו למה הוא שותל יער וטים ענה, זה הדבר הכי טוב שאדם יכול לעשות

בעניין הזה, טים מרשים אותי, יש לו שטח די גדול, והוא משתמש בהרבה ממנו רק בשביל להחזיר בחזרה לטבע ולהנות מעצים שונים...

אין דברים כאלה

העבודה כאן לא קלה, חם פה מאוד כל היום, ואנחנו עובדים בחוץ בכרמים, הפעם זה קצת יותר יצירתי מבטירה של שארלוט, כי לטים יש גזעים זקנים וכל אחד מהם גוסס, מתפתל או יצא מתפקוד.

התפקיד שלנו זה זה להקל על הזקנים ובעיקר לתלוש כל גבעול עירום מענבים.

עובדים בגינת הירקות

ביום ראשון היה לנו יום חופש ונסענו לים...

זאת הייתה הפעם הראשונה שאורי ואני הוצאנו כסף על אמת, והיה לנו קשה להשלים עם זה.

כדי לשמח אותנו חישבתי את כל ההוצאות שלנו בשלושה שבועות + שאנחנו באיטליה ויצא שבזבזנו בערך 60 יורו כל אחד.

זה נהדר!

בכל אופן היה ממש כיף לעשות משהו שונה ולנסוע לעיירה מלאה אנשים חצי עירומים, שרופים לגמרי, כולם עם פיצות ביד מצטופפים על החוף, בגלל שהיה כל כך כיף אכלנו פעמים גלידה.

יום שלישי בערב

לא יצא לכתוב הרבה זמן

אני עוד לא החלטתי מה אני חושבת על המקום הזה

טים עושה לי הרגשה מאוד לא טובה כשהוא עוצר את רינה באמצע שיחה, נלחם איתה על שרביט הדיבור ומתעצבן עליה כשהיא מדברת עם המשפחה שלה לא באנגלית בשולחן האוכל.

קשה לי איתו, כי הוא לא יודע לשאול, הוא לא יודע להקשיב וזה הופך אותו ללא יודע לארח.

אולי הציפיות שלי היו ממש גבוהות, אחרי הכל הוא שהציל אותנו מהחווה הקודמת..

רציתי להרגיש כאן כמו שעוד לא יצא לי להרגיש בחוות האחרות, רציתי להרגיש חלק מהבית. לא עוד מתנדבת שהביאו לנכש עשבים, אלא מישהי שרוצים לחלוק איתה..

הייתי רוצה להאכיל את החיות, לבחור איתם אוכל בשוק, לבשל ולאפות וללמוד מרינה, כי היא בשלנית טובה בעיני והיא משתמשת בהרבה ירקות ומכינה לי דברים צמחוניים טעימים.

היית רוצה לשבת שעות בארוחת ערב ורק לצחוק, בלי להתפלסף, בלי לספר את אותו הסיפור, על אורי, על ההורים, על מה עשיתי ומה אעשה ומה זה צבא ואיפה גדלים האבוקדוים הכי טובים.

פשוט רוצה לשבת ולהתפוצץ מצחוק.

כמו עם חברות שלי, כמו עם אמא ואחות יקרות לי

טים

בינתיים אני לא מצליחה להיות חברותית. טים מאוד משתלט על השיחות, גם את המחשבות שלו הוא אומר בקול רם,  ולי עוד קשה עם אנגלית ועוד לא התגברתי על המכשול הזה במלואו.

אורי עושה לי מדי פעם שיעורים באנגלית ובוחן אותי וזה נחמד.

לדבר על ישראל אני יודעת, אבל שמות של פירות וירקות לא.

אספר קצת על טינג:

איתנו בחווה,

ישנה בחורה,

לא אגיד שזה טוב

לא אגיד שזה רע

והיא קטנה ממני בשנה

לטינג יש עיניים לא מאמריקה

ושם לא מאמריקה

ובית עם סוסים, שזיפים, ותותים בקליפורניה

היא לא הספיקה עוד לטייל בארץ הקודש

אך הייתה בכל מקום אחר

                                                                   ועוד שנה היא מסיימת ללמוד

                                                                   היא מצלמת המון,  

                                                                   אבא שלה לימד אותה

                                                                   והיא עושה יוגה ורצה כל בוקר

                                                                   זה מסוג הדברים שעושים לי לקנא

                                                                   אבל החלטתי לנתב את זה למקום חיובי.